רגעים משיעור בלט

השבוע היה לאולי שיעור פתוח בחוג בלט.

חוג בלט זה ההיי לייט של השבוע. הכיף הכי גדול, רגע השיא.

האירוע שאולי הכי מחכה לו במשך שבוע שלם ומיד אחרי שנגמר, שואלת מתי שוב.

אז בבוקר, כשהכנתי אותה, עשיתי לה שיחת הטרמה. הסברתי לה שהיום יהיה שיעור מיוחד. וכולנו נגיע לראות אותה רוקדת.

בדרך כלל, אירועים שהם חקוקים בלו״ז ורוב הסיכויים שיתקיימו, אני תמיד משתדלת להטרים.

הכנה מראש עוזרת לעכל ולהכין את הראש. ותכלס, ספוילרים זה החיים.

באמצע הדרך על האופניים מהגן, היא הבינה ששכחה את pet soldier. חפץ המעבר שאימצה לעצמה בגיל 3.5 (משמע ברגע שגילתה שהוא יעבור לאלונה, הבינה שהיא לא יכולה בלעדיו).

היא רצתה להסתובב ולחזור לקחת אותו, אבל לא היה זמן.

זה הוביל לטנטרום מספר 1.

באופן לא ברור (כי היינו בלחץ של זמן) הצלחנו להכיל אותה, לחבק ולהלביש אותה באותו הזמן.

ואז התחיל טנטרום מספר 2.

״אני רעבההההה״ שזה שם קוד ל״בא לי משהו מתוק״. הסברתי לה שאני מבינה, כי כמו כל אישה גם אני חוטפת טנטרום כשאני רעבה.

איכשהו, ההגיון ניצח. החלטנו ביחד על משהו קטן עכשיו ואת שאר החטיף אחרי השיעור, כשיהיה יותר זמן.

נכנסנו לשיעור בכמה דקות איחור.

איך שנכנסנו, היא נצמדה אלי.

למרות שדיברנו על זה שנגיע כולנו, ועל זה שהורים נוספים יהיו בשיעור, היא קפאה.

לא הסכימה להצטרף לשיעור. היא התיישבה על ידי ופשוט צפתה.

אני מאוד לא רציתי שתפסיד, והאינסטינקט הראשוני שלי היה לעודד אותה להצטרף. כשראיתי שהיא מסרבת בתוקף, שחררתי. ממש לא רציתי טנטרום מספר 3.

מה גם, שככל שהייתי יותר מתעקשת, ככה היא הייתה יותר מתבצרת וזה היה הופך למשחקי כוחות.

שחררתי ופשוט ישבנו וצפינו יחד כמה דקות ארוכות.

אחת האסיסטנטיות התקרבה וניסתה לעודד אותה להצטרף. כשראתה שאולי לא זזה, היא פשוט התיישבה לידה. זה היה מדהים בעיני. היא הראתה לה שהיא מכילה אותה מבלי לומר לה כלום.

לאט לאט אולי נפתחה.

כשהתחיל ריקוד עם שרביטי קסם אולי לא עמדה בפיתוי והצטרפה לריקוד.

זה היה כל כך יפה לראות ילדה בת רבע לארבע, שמצד אחד קשה לה מאוד עם המעמד, אבל מצד שני, הרצון לעשות את מה שהיא אוהבת, חזק מהרגש שעוצר אותה.

מיד אחרי הריקוד עם השרביטים היא התיישבה חזרה לידי. חזרה למקום הבטוח. אבל זה לא שינה, כי בחינתה היא התגברה על הקושי וכל כך נהנתה תוך כדי.

גם אם זה היה לרגע.